משנכנס אדר, כולם במעגל

משנכנס אדר מרבים בשמחה, וברמת אקדמי לא חיכו לפורים עצמו. בתחילת החודש הפכה המבואה של בית הספר לרחבת ריקודים, והמוזיקה משכה לשם תלמידים מכל הכיתות. ההפסקה הפכה לחגיגה, ואף אחד לא מיהר לחזור לכיתה.

כמעט כל אחד הגיע עם תוספת: כובע צבעוני, כתר מוזהב, נוצה, ואפילו אף ליצן. הרעשנים לא נחו לרגע, ומי שהחזיק שניים דאג שכולם ישמעו.

הריקוד החליף צורות כל כמה דקות. מעגל יד ביד, שורה ארוכה זרוע אל זרוע, וטור שהתפתל בין הקירות ומשך אליו גם את מי שעמד בצד. כמה כובעים נפלו בדרך, ואף אחד לא עצר להרים אותם.

והצוות? הוא לא נשאר להשגיח מהקצה. אנשי הצוות חבשו כובעי מסיבה, נכנסו למעגל ורקדו עם התלמידים זרוע אל זרוע, כי שמחה כזו שייכת לכל הבית. תלמידים שרגילים לפגוש את המורים מעבר לשולחן מצאו את עצמם רוקדים לצידם, וזה שינה משהו באווירה של כל היום.

כשהמוזיקה נרגעה, נשארו חיוכים עייפים ורעשנים שעוד השמיעו צליל אחרון. אדר נפתח כמו שצריך.